דשא סינטטי נפוליאון | 42 מ״מ, 336,000 סיבים למ״ר

מה מקבלים בכל גליל

הגליל תמיד באורך 25 מטר, וההבדל היחיד בין האפשרויות הוא הרוחב. לכן מה שקובע כמה חומר יש בו הוא הרוחב כפול 25.

השרטוט בקנה מידה אמיתי: שלושת הגלילים באותו אורך, ורק הרוחב משתנה. אפשר גם לקנות לפי מטר מרובע, במינימום 30 מ״ר, וזו האפשרות לשטח קטן או לצורה לא סדירה.

שלושה מספרים קובעים איך ייראה דשא סינטטי אחרי שנתיים, וכולם מודפסים על התווית: גובה המרבד, צפיפות התפרים, ומשקל הסיב. השלישי הוא זה שכמעט אף אחד לא בודק, והוא זה שקובע אם הסיב חוזר לעמוד אחרי שדרכו עליו או נשאר שכוב.

צפיפות חשובה יותר מגובה. אינטואיטיבית נדמה שדשא גבוה נראה עשיר יותר, ובפועל קורה ההפך: סיבים ארוכים ודלילים אין להם במה להישען, הם נשכבים זה על זה והמרבד נראה שטוח ומרוט. סיבים צפופים תומכים זה בזה ועומדים. לכן כשמשווים שני דגמים באותו מחיר, הצפיפות היא הנתון שכדאי להסתכל עליו קודם, ואחריה משקל הסיב.

נפוליאון הוא הדגם המאוזן והנמכר ביותר של פשוט ירוק, ולא במקרה: מרבד בגובה 42 מ״מ, 16,800 תפרים למטר מרובע וארבעה גוונים. הגובה הזה נוח ללכת עליו, לא בולע צעצועים ולא נלחץ מתחת לרגלי כיסא, והצפיפות מספיקה כדי שהוא יעמוד זקוף בשטח שהולכים בו כל יום. אם צריך לבחור דגם אחד לחצר משפחתית שמשתמשים בה, זה הוא. היצרן מציין שהוא צפוף מספיק כדי לא לדרוש מילוי חול או גומי, וזה חוסך שלב שלם בהתקנה ומונע את הבעיה של מילוי שנשטף עם השנים ומשאיר את הסיבים בלי תמיכה.

איך קוראים את המספרים

תפר, צמה וסיב הם שלושה מספרים שונים. מרבד דשא נתפר בצמות, ובכל צמה יש כמה סיבים. כשכתוב "16,800 תפרים למטר מרובע" זה מספר הצמות, לא מספר הסיבים. בכל צמה כאן יש 20 סיבים, ולכן המספר האמיתי של הסיבים שעומדים על כל מטר מרובע הוא 336,000. הפער הזה הוא הסיבה שהצעות מחיר נראות לפעמים בלתי ניתנות להשוואה: יצרן אחד נוקב בתפרים, אחר בסיבים, והמספרים רחוקים פי עשרים. כששואלים ספק, כדאי לשאול את שתי השאלות בנפרד.

דטקס, המספר שאף אחד לא שואל עליו. דטקס הוא משקל הסיב ביחס לאורכו, וככל שהוא גבוה יותר הסיב עבה וחזק יותר. סיב דק נראה בדיוק אותו דבר ביום ההתקנה ונשחק תוך שנתיים בדיוק במקומות שהולכים בהם. הדגם הזה עומד על 11,000 דטקס, בטווח העליון של דשא ביתי. מי שמשווה הצעות ומוצא דגם זול משמעותית, שווה שיבקש לראות את הדטקס לפני שהוא מחליט שמצא מציאה: זה בדרך כלל המקום שבו נחתך המחיר.

למה כמה גוונים. דשא טבעי אף פעם אינו בצבע אחיד. יש בו ירוק בהיר וירוק כהה, ויש בו שכבה תחתונה של גבעולים יבשים בגוון קש. דשא סינטטי בגוון אחד נראה כמו שטיח פלסטיק בדיוק בגלל זה. במרבד הזה ארבעה גוונים, שלושה ירוקים וסיב צהוב נמוך שמדמה את שכבת הקש, וזה מה שגורם לעין לקרוא את זה כדשא. שווה לדעת גם שהמראה משתנה לפי שעה ביום ולפי כיוון ההסתכלות, בדיוק כמו דשא חי, ושזה סימן טוב ולא פגם.

הגב, והחלק שקובע אם יהיו שלוליות. הצמות נתפרות אל גב המרבד, וכאן הוא תלת שכבתי. הגב מחזיק את הסיב במקומו כשמושכים אותו, והוא גם מה שמנקז. הניקוז כאן הוא 1,600 ליטר לשעה לכל מטר מרובע, יותר מכל סופה שיורדת בארץ, ולכן המים לא עומדים על פני השטח אלא יורדים אל המצע. זה חשוב פעמיים: בחורף כדי שלא יהיו שלוליות, ולאורך כל השנה למי שיש כלב, כי שטיפה בצינור צריכה לרדת למטה ולא להישאר למעלה. אבל שימו לב שהניקוז של המרבד טוב רק כמו המצע שמתחתיו: מרבד מנקז על אדמת חמרה אטומה עדיין ייתן שלולית.

כמה להזמין, ואיך מודדים

מודדים את השטח ומפרקים אותו למלבנים. את הכמות מזמינים לפי כיוון הגליל, כלומר בוחרים רוחב שמכסה את המלבן הרחב ביותר בפחות רצועות שאפשר. שווה להוסיף כחמישה אחוזים לחיתוכים ולפינות, ובגינה עם צורה לא סדירה אפילו עשרה. עודף קטן תמיד עדיף על רצועה חסרה, כי רצועה שמזמינים אחר כך עלולה להגיע ממקבץ ייצור אחר ולהיראות בגוון מעט שונה.

הכלל החשוב ביותר בתכנון: פחות תפרים. תפר הוא הנקודה היחידה שבה דשא סינטטי נפתח עם השנים, וכל תפר שנחסך הוא בעיה שלא תהיה. מדשאה ברוחב 3.5 מטר עדיף לכסות בגליל אחד של 4 מטר ולחתוך חצי מטר, מאשר בשני גלילים של 2 מטר עם תפר באמצע. המחיר של החצי מטר המבוזבז זול בהרבה מהתפר.

כיוון הסיב, וזאת הטעות שהכי כואב לגלות בסוף. סיבי הדשא נוטים כולם לכיוון אחד, ולכן המרבד נראה בהיר יותר מכיוון אחד וכהה יותר מהכיוון הנגדי. שתי רצועות שמונחות זו לצד זו בכיוונים הפוכים ייראו כמו שני גוונים שונים של דשא, גם אם הן מאותו גליל בדיוק. לכן מסמנים חץ על גב כל רצועה לפני החיתוך ומניחים את כולן באותו כיוון. כדאי גם לבחור שהכיוון יפנה אל הנקודה שממנה מסתכלים על הגינה הכי הרבה, בדרך כלל הדלת או הסלון, כי משם הדשא נראה הכי מלא.

ההתקנה, שלב אחר שלב

מסירים את הצמחייה ואת האדמה העליונה לעומק של כשמונה עד עשרה סנטימטרים. מפזרים מצע מיוצב, מיישרים ומהדקים אותו היטב במכבש או במרסס ידני. זה השלב שקובע הכל: דשא שמונח על אדמה תפוחה יראה שקעים תוך עונה אחת, והתיקון דורש להרים הכל מחדש. מי שרוצה שכבת ביטחון נוספת נגד עשבייה פורש יריעה גיאוטכנית מעל המצע.

את הגליל פורשים במקום ומשאירים אותו בשמש שעתיים עד שלוש לפני שנוגעים בו. המרבד הגיע מגולגל והוא זוכר את הגלגול, והחום משחרר אותו ומיישר את הקמטים לבד. מי שמדביק ומקבע לפני שהוא נרגע, מקבע את הקמטים.

חותכים תמיד מהגב, בסכין יפנית עם להב חדש, בין שורות התפרים ולא דרכן. מהצד העליון אי אפשר לראות איפה השורה, והחיתוך יוצא משונן. בתפרים מניחים סרט הדבקה מתחת לשתי הרצועות, מורחים דבק ייעודי, מקרבים את שתי הרצועות עד למגע בלי לחפוף, ומעמיסים משקל למשך כמה שעות. בהיקף מקבעים בגובל, ובמסמרים כל 15 עד 20 ס״מ. בסיום מברישים את כל השטח נגד כיוון הסיבים, וזה מה שמרים אותם ונותן למדשאה את המראה הסופי.

תחזוקה, ומה באמת הורס דשא סינטטי

התחזוקה היא פעולה אחת: הברשה נגד כיוון הסיבים, פעם בעונה, עשר דקות. במטאטא נוקשה, במגרפה פלסטית או במברשת ייעודית. זה מרים את הסיבים שנרמסו בשבילים. מי שמדלג על זה מקבל תוך שנתיים שני צבעים במדשאה, כי סיב שוכב מחזיר פחות אור ונראה כהה יותר. בסתיו מפנים עלים במפוח או במטאטא, ובקיץ שטיפה קצרה בצינור מנקה אבק ומורידה את הטמפרטורה.

מה שכן מסוכן: גחלים, בדל סיגריה וכל מקור אש נקודתי ממיסים את הסיב מיידית ואי אפשר לתקן, רק להטליא. מנגל מציבים על משטח קשיח. סכנה שנייה ופחות מוכרת היא ריכוז אור משמשה: חלון או מעקה זכוכית קמור שמחזירים שמש אל נקודה אחת מסוגלים להמיס סיבים, וזה קורה תמיד באותו כתם קטן מול אותו חלון. אם רואים כתם כזה, פתרון של וילון או מדבקה מפזרת על החלון עוצר אותו. וסכנה שלישית, שקטה: עציץ כבד או ריהוט שעומדים שנים באותו מקום ילחצו את הסיב עד שלא יקום. מספיק להזיז אותם קצת אחת לכמה חודשים.

עם כלבים זה עובד טוב, בתנאי שהמצע מנקז. שתן יורד דרך הגב ולא נשאר על הסיבים, ושטיפה בצינור אחת לשבוע מספיקה. במקרים של ריח עיקש משתמשים בתמיסת חומץ מדולל או בתכשיר אנזימטי ייעודי. צואה מרימים כרגיל ושוטפים את הנקודה. מה שלא עובד זו חומצה חזקה או אקונומיקה מרוכזת, שיפגעו בגב המרבד.

מה זה חוסך מול דשא חי

מדשאה חיה של 50 מ״ר בישראל צורכת בערך 350 עד 400 קוב מים בשנה, ודורשת כיסוח כל שבוע עד שבועיים בעונה, דישון, ואוורור. דשא סינטטי מוריד את זה לאפס מים ולעשר דקות הברשה בעונה. מנגד, הוא לא מקרר את הסביבה כמו דשא חי ולא סופג פחמן, והוא מתחמם בשמש. ההחלטה בין השניים היא בדרך כלל שאלה של כמה שעות בשבוע יש לכם, ולא שאלה של כסף.

אופן הרכישה

הגליל הוא תמיד באורך 25 מטר, והבחירה היא הרוחב. גליל 2 מטר הוא 50 מ״ר, גליל 3 מטר הוא 75 מ״ר, וגליל 4 מטר הוא 100 מ״ר. אפשר גם לקנות לפי מטר מרובע, במינימום 30 מטר, וזו האפשרות שמתאימה לשטח קטן או לצורה לא סדירה. ההפרש במחיר בין השניים אינו שרירותי: חיתוך הוא עבודה, שארית ובלאי.

לפני שמזמינים, כמה זה שוקל ואיך זה מגיע. דשא סינטטי שוקל כ-2.5 ק״ג למטר מרובע, ולכן גליל 2 מטר הוא כ-125 ק״ג, גליל 3 מטר כ-190 וגליל 4 מטר כ-250. זו לא חבילה, זו הובלה. ההובלה מגיעה עד המדרכה, ובבית פרטי עד הכניסה לחצר. גליל אינו נכנס למעלית, ולכן בבניין הפתרון היחיד הוא מנוף הרמת משא לגובה, שמתואם איתנו אחרי ההזמנה. כדאי לחשוב על זה לפני שבוחרים: מי שגר בקומה גבוהה ורוצה לחסוך את המנוף יכול להזמין לפי מטר, ואז הגלילים קטנים ואפשר להעלות אותם במדרגות.

מפרט

• יצרן: פשוט ירוק
• גובה מרבד: 42 מ״מ
• גובה סיב: 40 מ״מ
• צפיפות: 16,800 תפרים למ״ר
• סיבים בכל צמה: 20
• סיבים למ״ר: 336,000
• תפרים למטר רץ: 160
• מרווח תפרים: 3/8 צול
• משקל סיב: 11,000 דטקס
• סוג סיב: מחוזק, אנטי UV
• גוונים: 4 (שלושה ירוקים וסיב צהוב נמוך)
• גב מרבד: תלת שכבתי חזק
• ניקוז: 1,600 ליטר לשעה למ״ר
• מילוי חול או גומי: אינו נדרש
• משקל: כ-2.5 ק״ג למ״ר
• אחריות יצרן: 5 שנים
• רוחב גליל: 2 מטר (50 מ״ר) · 3 מטר (75 מ״ר) · 4 מטר (100 מ״ר)
• אפשר גם: לפי מטר מרובע, מינימום 30 מטר

שימו לב: דשא סינטטי מתחמם בשמש הישראלית הרבה יותר מדשא חי, כי אין בו מים שמתאדים ומקררים אותו. ביום שרב הוא יכול להגיע לטמפרטורה שלא נעים לדרוך עליה יחף. זה לא פגם בדגם מסוים אלא תכונה של החומר, וזה נכון לכל דשא סינטטי של כל יצרן. הפתרון פשוט וזול: שטיפה קצרה בצינור מורידה את הטמפרטורה תוך דקות, וההשפעה מחזיקה כשעה. הצללה, גם חלקית, עושה את ההבדל הגדול ביותר.