ההבדל בין מרבד שנראה טוב שנה לבין מרבד שנראה טוב עשר כמעט אף פעם לא נמצא במרבד. הוא נמצא בשכבות שמתחתיו, בכיוון שבו הונחו הפיסות ובשעתיים שנתנו לדשא בשמש לפני שנגעו בו בסכין. כל אלה לא דורשים מקצוע, הם דורשים לדעת עליהם מראש, וזה בדיוק מה שאסף המדריך הזה: מה שכתוב בספרות המקצועית, מה שמתקינים ותיקים עושים בלי לחשוב, ומה שאנחנו רואים בגינות של לקוחות שלנו כבר שנים.
מה מחכה לכם, בכנות
שני אנשים סבירים מכסים כ-25 מ״ר בסוף שבוע אחד. היום הראשון הוא היום הפיזי: חפירה, פינוי, פיזור מצע והידוק. היום השני הוא היום הנעים: פורסים, חותכים, מחברים ומברישים, ובערב כבר יושבים על זה. אם השטח גדול מ-40 מ״ר או שהגישה אליו צרה, שווה לקחת עוד זוג ידיים ליום המצע. זה החלק היחיד בעבודה שבאמת דורש שריר.
המרבד עצמו סלחן להפליא. אפשר להרים אותו, להזיז, לחתוך שוב ולתקן. המצע שמתחתיו הוא זה שקובע, כי אחרי שהדשא עליו כבר לא חוזרים אליו. לכן רוב המדריך הזה עוסק במה שלא רואים.
לפני שקונים: מודדים ומתכננים את הפריסה
מציירים את השטח על דף, עם המידות האמיתיות. לא צריך שרטוט יפה, צריך מספרים נכונים. הדשא מגיע בגלילים ברוחב קבוע, ולכן שתי דקות של תכנון על הנייר חוסכות גם כסף וגם תפרים.
שלושה דברים שמחליטים כאן ולא אחר כך:
- כיוון הפריסה. פורסים את הגלילים לאורך הצלע הארוכה של השטח. חצר של 4 על 7 מטר עם גליל ברוחב 2 מטר תיפרס בשני גלילים לאורך, עם תפר אחד, ולא בארבעה קטעים לרוחב עם שלושה תפרים.
- כיוון הסיב. לסיב יש נטייה, כמו לקטיפה. מכוונים את ראש הסיב אל הנקודה שממנה מסתכלים על הגינה הכי הרבה, בדרך כלל דלת הסלון או המרפסת. משם הצבע נראה עמוק ומלא.
- עודף. מוסיפים כ-5 אחוז לשטח המחושב, ובשטח עם פינות וקשתות כ-8 אחוז. הפס שנשאר בסוף שווה הרבה יותר מפיסה שחסרה בעשרה סנטימטרים.
אם בשלב הזה עוד לא בחרתם דגם, כדאי להתחיל דווקא מהשימוש ולא מהמראה: לילדים וכלבים נוח סיב בגובה בינוני שקל לנקות, למרפסת נוי אפשר ללכת על סיב גבוה ורך, ולמדרגות ולשטחים קטנים דווקא דגם נמוך יושב יפה יותר. כל הדגמים שלנו נמצאים בעמוד הדשא הסינטטי, מסודרים לפי גובה הסיב וצפיפותו. ואם עוד לא סגרתם אם בכלל ללכת על סינטטי, כתבנו על כך בנפרד בהשוואה בין דשא טבעי לסינטטי.
הציוד
אין כאן כלים אקזוטיים. רוב הרשימה כבר נמצאת במחסן, והשאר זול ביחס לעבודה:
- סכין יפני עם להב רחב ולהב חדש. להב קהה קורע את הגב במקום לחתוך אותו, ומחליפים אותו בלי חשבון.
- מטר מדידה, גיר או ספריי סימון וסרגל ישר.
- מגרפה מחוזקת לפילוס המצע ולפיזור החול.
- מכבש יד או מהדק צלחת שכור ליום. בשטח קטן אפשר גם גליל מים כבד.
- בד שחור לחיפוי קרקע נגד עשבייה.
- תוחם דשא או גובל דשא לשוליים.
- מסמרים מגולוונים באורך 19 ס״מ, וכשיש תפרים גם סרט חיבור ודבק PU לדשא.
- פטיש, כפפות עבודה וברכיות. הברכיות נשמעות מיותרות עד השעה השנייה על הברכיים.
שלב 1: מפנים ומעמיקים
מסירים את הצמחייה הקיימת ואת שכבת האדמה העליונה לעומק 7 עד 10 סנטימטרים. העומק הזה לא שרירותי: הוא מקום המחיה של המצע, ובלעדיו המרבד יישב גבוה מהריצוף ויתגלגל בשוליים. בשטח שהיה בו דשא חי כדאי להוציא גם את שכבת השורשים.
זה גם הרגע להסתכל למטה. אם עוברת שם טפטפת או צינור השקיה שכבר לא ישרת אף אחד, סוגרים אותו בפקק במקום לנתק אותו סתם. ואם יש בגינה עץ או ערוגה שנשארים, משאירים סביבם מרווח נדיב ומתכננים איך הם ימשיכו לקבל מים. אחרי שמפנים, מיישרים את הקרקע בגס ומהדקים אותה פעם ראשונה. אדמה רכה מתחת למצע היא הסיבה הנפוצה ביותר לשקיעה שמופיעה כעבור חורף.
שלב 2: שוליים שמחזיקים את הכל
השוליים הם המסגרת של התמונה. הם עוצרים את המצע מלנדוד, נותנים למסמרים למה להיאחז בקצה, ומייצרים את הקו הישר שהעין קולטת ראשונה.
מתקינים את התוחם או הגובל בהיקף, כשראשו יושב מעט מתחת לגובה פני הדשא המתוכנן. במפגש עם ריצוף או קיר קיים אין צורך בתוחם, שם הריצוף עצמו הוא הגבול. שם דווקא כדאי להשאיר מרווח של שניים או שלושה מילימטרים בין המרבד לקיר: הפלסטיק מתרחב מעט בחום של אוגוסט, והמרווח הקטן הזה נותן לו לאן לזוז בלי לייצר גל.
שלב 3: בד נגד עשבייה
פורסים בד שחור עם הגנת UV על הקרקע המהודקת, בחפיפה של כ-10 סנטימטרים בין היריעות, ומקבעים בכמה יתדות. הבד עושה שתי עבודות: הוא מונע מזרעים שנשארו באדמה לנבוט כלפי מעלה, והוא מפריד בין האדמה למצע כך שהמצע לא נבלע לתוכה עם הזמן ונשאר מיושר.
יש מי שמניח את הבד דווקא מעל המצע, ממש מתחת למרבד. שתי השיטות עובדות, ואנחנו מעדיפים למטה: שם הבד גם חוסם עשבייה וגם מייצב את המצע, ולמעלה הוא רק חוסם.
שלב 4: המצע, ובו נמצאת כל התוצאה
זו השכבה שקובעת אם המרבד יישאר שטוח לאורך שנים. עובדים בשתי שכבות, ולא באחת.
- מצע גס, 5 עד 8 ס״מ. חצץ גרוס דק, מהסוג שמשמש לתשתית ריצוף. מפזרים, מרטיבים קלות במים ומהדקים. הרטיבות היא לא קישוט: מים מאפשרים לגרגרים להשתלב זה בזה, והידוק יבש נשאר תמיד רופף יותר.
- שכבת יישור דקה, כ-2 ס״מ. אבן דק או חול מיוצב, מיושר בסרגל ומהודק שוב. זו השכבה שהאצבעות ירגישו דרך הדשא, ולכן אליה מקדישים את הזמן.
שני מבחנים פשוטים לפני שממשיכים. הראשון, הולכים על המצע בעקבים: אם נשארות טביעות, הוא לא מהודק מספיק. השני, שופכים דלי מים בפינה אחת ורואים לאן הוא הולך. שיפוע עדין של אחוז אחד, סנטימטר אחד לכל מטר, בכיוון מהבית והחוצה, פותר את כל שאלות הניקוז בלי שרואים אותו בעין.
שלב 5: פורסים, ונותנים לדשא להירגע
זה הטיפ ששווה את כל המדריך. פורסים את הגלילים על השטח ומשאירים אותם בשמש שעתיים לפחות, לפני שנוגעים בסכין. המרבד הגיע מגולגל, והחום משחרר את קמטי הגלגול ומחזיר לו את המידות האמיתיות שלו. מי שחותך ישר מהגליל מוצא לפעמים שהפיסה התארכה אחרי יומיים והתפר התרומם.
בשעתיים האלה אפשר להכין את השוליים, לפזר את הכלים או פשוט לשתות קפה. אחר כך מיישרים את הפיסות במקומן, מותחים אותן ביד ובודקים שהן עולות מעט על השוליים מכל צד.
שלב 6: כל הפיסות באותו כיוון
אם כל פיסה מונחת בכיוון שלה, קו החיבור ייראה גם אחרי שהוא ייתפר מושלם, פשוט כי שתי הפיסות מחזירות את האור אחרת.
הבדיקה לוקחת שתי שניות: מעבירים יד על שתי הפיסות באותו כיוון. אם הן מרגישות אותו דבר, הכיוון זהה. אם אחת חלקה והשנייה מחוספסת, מסובבים אותה ב-180 מעלות. שווה גם להסתכל עליהן מעומדים מכל צד של השטח לפני שחותכים, כי ההבדל בגוון בולט הרבה יותר בעמידה מאשר בכריעה.
שלב 7: חיתוך
חותכים תמיד מצד הגב, לא מלמעלה.
הופכים את הפיסה, ורואים בגב שורות תפרים ישרות. הלהב עובר בין שתי שורות ולא דרכן, וכך אף סיב לא נקצץ והקצה נשאר מלא. חותכים בכמה מעברים קלים במקום מעבר אחד עמוק, כי הראשון קובע את הקו והשאר רק מעמיקים אותו.
שתי הערות שחוסכות חומר. ראשית, בקצוות היצרן יש בדרך כלל שוליים ללא סיבים, ואותם מסירים לגמרי לפני שמודדים. שנית, בפינות ובעמודים עדיף לחתוך גדול ולהתקרב בהדרגה. אפשר תמיד להוריד עוד שני מילימטרים, ואי אפשר להחזיר אותם.
שלב 8: התפר, החלק שכולם חוששים ממנו
תפר טוב הוא תפר שלא רואים, וזה הרבה יותר פשוט ממה שנדמה.
מניחים את סרט החיבור מתחת לשתי הפיסות, עם הצד המחוספס כלפי מעלה, כשהוא ממורכז בדיוק מתחת לקו המפגש. מפזרים עליו דבק PU חד רכיבי בפסים או בנקודות ולא בשכבה אחידה, כי הדבק צריך מקום להתפשט כשהפיסות יורדות עליו. מורידים פיסה אחת, ואז את השנייה, ומקרבים אותן עד מגע.
- הפיסות נוגעות, בלי חפיפה ובלי רווח. חפיפה מייצרת רכס שרואים לנצח.
- הדבק יושב על הסרט בלבד. אם הוא נוגע בסיבים הם נצמדים ומשאירים כתם מבריק, ולכן מקפלים את קצות הסיבים החוצה בזמן העבודה.
- אחרי החיבור מעמיסים משקל לאורך התפר לחצי שעה. לוחות ריצוף, שקי מצע או כל דבר כבד וישר.
- מסרקים את הסיבים מעל התפר עם היד או עם מברשת. הם מתערבבים, והקו נעלם.
שלב 9: קיבוע
מקבעים במסמרים מגולוונים. בהיקף כל 15 עד 20 סנטימטרים, לאורך התפרים כל 25 סנטימטרים, ובשטח הפנימי רשת של כ-50 סנטימטרים. את המסמר נועצים בהטיה קלה פנימה, אל תוך השטח, כך שהוא מושך את המרבד אל המצע במקום רק להחזיק אותו.
לפני שנועצים, מפרידים את הסיבים באצבע כדי שראש המסמר ייכנס ביניהם ולא עליהם. מכים בעדינות עד שהראש נעלם, ואז מסרקים את הסיבים חזרה מעליו. מסמר שנשאר בולט הוא הדבר היחיד בעבודה הזאת שמסגיר שהיא לא נעשתה במפעל.
שלב 10: חול קוורץ, והברשה אחרונה
החול הוא לא מילוי ולא קישוט, הוא משקל. שכבה של כ-5 קילוגרם למ״ר חול קוורץ יבש מייצבת את המרבד, מגינה על בסיס הסיב מפני שחיקה ושומרת אותו זקוף. בשטחים עם תנועה רבה או סיב גבוה אפשר להעלות עד כ-8 קילוגרם למ״ר, ובמרפסת קטנה עם סיב נמוך אפשר לוותר עליו.
מפזרים במנות קטנות בימי שמש, כשהמרבד יבש לגמרי, ואז מברישים נגד כיוון הסיב עם מטאטא קשיח או עם מסרק חשמלי לדשא. ההברשה היא מה שמעמיד את הסיב ומפיל את החול למטה, ואחרי שתיים או שלוש הברשות המראה משתנה לגמרי. זה הרגע שבו הגינה נראית לפתע חדשה.
מרפסת, גג ובטון
על משטח קשיח כל הסיפור מתקצר, ונשארת שאלה אחת: לאן הולכים המים.
מנקים את הבטון היטב ובודקים שיש לו שיפוע כלשהו לניקוז. אם אין, מניחים שכבת ניקוז דקה, יריעת ניקוז משובצת או שטיח ריפוד מחורר, שמובילה את המים אל שפת המרפסת. מעליה מניחים את המרבד, ומקבעים אותו בהיקף בלבד: על בטון אין מסמרים, אלא דבק בפסים לאורך השוליים או פרופיל שמחזיק את הקצה. את מרכז השטח משאירים חופשי כדי שהמרבד יוכל להתרחב ולהתכווץ עם הטמפרטורה.
למרפסות ולגגות אנחנו נוטים להמליץ על סיב נמוך יותר, כמו דגם ניצן בגובה 30 מ״מ. הוא מתייבש מהר, קל לניקוי, ובשטח קטן הוא נראה מסודר יותר מסיב גבוה שנוטה להישכב.
שבעה דברים קטנים שעושים את ההבדל
- עובדים בבוקר. מרבד חם ורך יותר לפריסה, אבל דבק מתייבש מהר מדי בשמש של הצהריים. שעות הבוקר נותנות את שניהם.
- הפס שנשאר שווה זהב. שומרים גליל שאריות בצד. בעוד שנתיים, אם צריך יהיה לתקן פינה, פיסה מאותו ייצור תשתלב בצבע בלי שיראו כלום.
- מודדים פעמיים בעמידה. הרבה טעויות מידה נולדות מכריעה על הברכיים, שם קשה לראות שהקו התעקם.
- לא מותחים בכוח. מותחים ביד עד שהמרבד שטוח, לא יותר. מרבד שנמתח בכוח מתכווץ אחר כך ומושך את השוליים פנימה.
- מרווח קטן ליד קירות. שניים או שלושה מילימטרים, והמרבד לא ייצור גל בגל החום הראשון.
- מברישים גם בסוף השבוע הראשון. הסיבים מתיישבים אחרי כמה ימים, והברשה נוספת מקבעת את המראה הסופי.
- שומרים אש במרחק. הגריל, הפחמים והנרתיק של החומרים הדליקים יושבים על אריח ולא על הדשא. זה הרגל של פעם אחת, והוא שומר על המרבד שנים.
איך שומרים על זה יפה
התחזוקה כאן מסתכמת בשלוש פעולות, וכל אחת מהן קלה יותר מכיסוח:
- מגרפה או מטאטא, אחת לחודש. תמיד נגד כיוון הסיב, כדי להעמיד אותו. באזורים שדורכים בהם הרבה, כמו המעבר לדלת, כדאי כל שבועיים.
- שטיפה קלה במים. אבק ישראלי יורד עם צינור רגיל. לכתמים נקודתיים מספיקים מים פושרים וסבון כלים.
- עלים לפני שהם נרטבים. עלים יבשים יורדים במגרפה בשנייה. עלים רטובים שנשארו שבוע משאירים כתם.
לבעלי חיים הדשא הסינטטי נוח במיוחד, כי הוא לא הופך לבוץ ואפשר לשטוף אותו. שטיפה עם מים אחרי צרכים מספיקה, ואחת לכמה חודשים אפשר להוסיף חומר ניקוי עדין על בסיס אנזימים.
כמה זה עולה
המרבד הוא רוב העלות, והוא נע בעיקר לפי גובה הסיב וצפיפותו. אלה המחירים שלנו למ״ר בקנייה בגליל, נכון להיום:
| דגם | גובה הסיב | למ״ר בגליל |
|---|---|---|
| דשא סינטטי יסמין GREEN | 10 מ״מ | 19.9 ₪ |
| דשא סינטטי ניצן GREEN | 30 מ״מ | 39.9 ₪ |
| דשא סינטטי נפוליאון | 42 מ״מ | 58 ₪ |
| דשא סינטטי אוורסט | 48 מ״מ | 65 ₪ |
| דשא סינטטי ג׳נסיס | 50 מ״מ | 67 ₪ |
| דשא סינטטי צבר פלוס GREEN | 48 מ״מ | 79.9 ₪ |
לזה מוסיפים את התשתית. מצע וחול הם החלק הזול, בערך 15 עד 25 ₪ למ״ר תלוי בעומק ובאזור. בד, מסמרים, תוחם ודבק מסתכמים בדרך כלל בעוד 10 עד 20 ₪ למ״ר: הבד השחור נמכר ב-2.9 ₪ למ״ר, חבילת מסמרים אחת מספיקה לכ-25 מ״ר, ושפופרת דבק מכסה כשלושה מטרים של תפר. שכירת מהדק צלחת ליום מוסיפה כמאה עד מאתיים שקלים, והיא משתלמת כמעט תמיד.
בשורה התחתונה, עבודה עצמית בחצר של 25 מ״ר נעה בדרך כלל בין 2,500 ל-4,500 ₪ הכל כלול, בהתאם לדגם שנבחר. ההתקנה עצמה היא החלק שחוסכים, והיא גם החלק שמהנה לעשות.
שאלות שחוזרות אצלנו בטלפון
אפשר להניח דשא סינטטי ישר על אדמה?
אפשר, והוא ייראה טוב בהתחלה. בלי מצע מהודק האדמה זזה עם הגשם והמרבד מקבל גלים, ולכן שכבת המצע היא ההשקעה הכי משתלמת בכל העבודה.
כמה זמן הוא מחזיק?
דשא איכותי עם הגנת UV נשאר יפה בין 8 ל-15 שנה בשמש הישראלית. מה שקובע הוא בעיקר צפיפות הסיב ואיכות הגב, ולכן הפרש קטן במחיר למ״ר מתבטא בהפרש גדול בשנים.
הוא מתחמם בקיץ?
כמו כל משטח בשמש מלאה, הוא מתחמם. שטיפה קצרה בצינור מורידה את הטמפרטורה מיד, וצל של עץ, סוכך או פרגולה עושה את ההבדל הגדול. דגמים עם סיב בגוון בהיר יותר וסיב הצללה מתחממים פחות.
צריך חול קוורץ בכל מקרה?
לא בכל מקרה. בשטחים גדולים, בסיב גבוה ובאזורי תנועה הוא מומלץ מאוד ומאריך את חיי הסיב. במרפסת קטנה עם סיב נמוך שקובע היטב בהיקף אפשר לוותר עליו.
מה עושים עם עשבייה שחוזרת?
עשבייה מתחת למרבד כמעט לא קורית כשיש בד וסיפור מצע תקין. מה שכן קורה הוא זרעים שנוחתים מלמעלה ונובטים בין הסיבים, ואותם מוציאים ביד בשנייה. מגרפה אחת לחודש מונעת מהם להתבסס.
אפשר להתקין על דשא קיים?
עדיף לא. הדשא החי מתפרק מתחת למרבד ומשאיר שקיעות לא אחידות. העבודה של הוצאתו היא יום אחד, והיא מונעת תיקונים בהמשך.
ואם בכל זאת מתלבטים
אנחנו כאן כבר יותר משלושים וחמש שנה, וראינו מספיק גינות כדי לדעת שהשאלה הכי חשובה היא לא איך מתקינים אלא מה מתקינים. אם תשלחו לנו מידות ותמונה של השטח, נשמח לומר לכם איזה גובה סיב יתאים לכם ובאיזו כמות, בלי קשר לשאלה מי יתקין. את כל הדגמים אפשר לראות בעמוד הדשא הסינטטי, ואת כל עזרי ההתקנה ריכזנו באותו מקום כדי שלא תצטרכו לחפש אותם בחנויות שונות.
